יש ימים שבהם דווקא כשהאולם רועש, הלב מתרחב.

שקט לא היה שם! האולם היה מלא אנרגיה, קולות עידוד, התרגשות אמיתית ורצון גדול לקחת חלק בתחרות לאורו של שי. השנה, בפעם השניה ברציפות, תחרות הטניס שולחן התקיימה לאורו של סמל שי מיכאלי, והיה ברור שמדובר כבר במסורת עם לב.

זו לא רק תחרות. זו אמירה חינוכית. זו בחירה להמשיך. להנציח דרך עשייה. לחבר בין ספורט לערכים.

מעומק הלב תודה גדולה לצוות תיכון ומכללת נעמ"ת על המחויבות להמשיך גם השנה. תודה על האמון, על השותפות, ועל ההבנה שספורט הוא כלי חינוכי משמעותי.

ותודה מיוחדת, עמוקה ואישית לעמית מלמד, המורה לספורט ורכז המעורבות החברתית בתיכון נעמ"ת בראשון לציון. עמית, שמכיר את שי ואת המשפחה מקרוב, לא הסתפק בארגון טכני של תחרות. הוא בחר להפוך אותה לשליחות חינוכית. הרצון שלו להקנות לתלמידיו את הערכים של שי, להפוך את הזיכרון לחלק חי מתרבות בית הספר, מורגש בכל פרט. זו בחירה של לב. זו מנהיגות חינוכית אמיתית.

שי, גיבור ישראל, נפל במלחמת חרבות ברזל בתאריך 4.4.2024, בן 19.5 בלבד. טניס שולחן היה חלק מהיומיום שלו עד לגיוסו לצבא. משחק שמחייב ריכוז, שליטה עצמית, אחריות וכבוד. ערכים שלא נשארים על השולחן, אלא ממשיכים עם האדם לכל מקום.

לא רק תוצאה. גם דרך.

בדברי הפתיחה דובר על משמעות. על הדרך שבה מתנהגים אחרי נקודה צמודה. על הבחירה בכבוד גם כשהמשחק צמוד והדופק גבוה.

יורם מיכאלי, אבא של שי, שיתף על התחושה להיות עד לתחרות לאורו של שי וכל המשמעות שעומדת מאחורי זה.

המשחקים עצמם

הכדור נע במהירות מצד לצד, הקהל הגיב בהתלהבות, והאנרגיה באולם היתה מדבקת. התחרות חולקה לבתים ואחרי כן לעצים תחרותיים:

בעץ הראשון זכה הראל קנטי.

בעץ השני זכה עדן ממן.

כולם הפגינו יכולת גבוהה, ריכוז ונחישות לאורך כל הדרך.

לקראת סוף התחרות שוחק גם משחק הקרוסלה המסורתי בהשתתפות רוב משתתפי התחרות.

גביעי הערכים לאורו של שי

מעבר לניצחונות ליד השולחן, הוענקו גם גביעי ערכים לשחקנים שבלטו בהתנהלותם וזאת במסגרת מיזם 'לאורו של שי' שהחל בתכנית שקמה של ארגון הכוורת וממשיך במלוא העוצמה בדרך לקידום ספורט וערכים ובמסגרת מיזם ShaySport שבעזרת התוכנה החדשה שבה נוהל דירוג שי ותחרות הטניס-שולחן עצמה:

מנהיגות ודוגמה אישית: חיים קרמזין

התמדה ונחישות: אושרי אוחיון

רוח ספורטיבית: דוד אסטינוב

אלו רגעים שמזכירים למה התחרות הזו חשובה כל כך. כי הניצחון האמיתי נמדד גם באופי.

תודה. באמת תודה.

תודה לעמית מלמד על הלב הגדול ועל השליחות. תודה לצוות נעמ"ת, למארגנים, לגלעד אשל, לעובדיה מנהל ההתנדבות באגף הרווחה בעירית ראשון לציון ולתלמידים שבחרו להשתתף לא רק כדי לנצח, אלא כדי להיות חלק ממשהו עמוק ומשמעותי.

זה היה יום של אנרגיה, של חינוך, של ערכים. עוד צעד בדרך שממשיכה להפיץ את אורו של שי.